שיחה בין בוגרים לאימהות במפגש בשדה בוקר

במפגש של בוגרים ואימהות התכנסנו לשלושה ימי עבודה משותפים בשדה בוקר. באחד המפגשים התבקשנו להתבונן ולחקור שלוש מילים: כבד, כבוד ולב.

כבד

בוגרים: שחר – כשהייתי צעירה, הרגשתי שאינני מחוברת לגופי ולעולם כולו. השתמשתי בכבדות על מנת להיות מחוברת: יתר אכילה, נשיאת תיקים כבדים והתכסות בשמיכה כבדה. בסופו של דבר זה לא עזר לי, משום שהכבדות מנעה את התנועה.

נעה – קושי כאתגר, הכבדות עוזרת להתגבר אם משתמשים בזה ולא נתקעים בכבדות. באחד המקומות שהתנדבתי בחוות עיזים, העבודה הייתה קשה פיזית והרגשתי את הקושי והכבדות, ככל שעבר הזמן הרגשתי שאני מתחזקת ואז להרים משהו כבד ולהרגיש שאני מסוגלת זה היה כיף. המשקל עזר לי להרגיש את החוזק שלי.

אימהות: בדיון משותף עלה בנו שכבד הוא איבר בגוף, איבר חשוב וחיוני. העלנו דיון לגבי תפקוד הכבד בגוף ונוכחנו שבעצם חסר לנו ידע בנושא. הבנו שעם הרחבת הידע על הכבד יהיה מקום לפתח את השאלה לקשר בין המילה לתפקוד האיבר. האם קיים קשר, אם כן מהו הקשר?

שוחחנו על משמעות הרגשת הכבדות, דברים לא פתורים שנשארו כמשקע. הבחנו כאשר שוחחנו על נושא הכבדות הייתה לכך השפעה עלינו של הרגשת כבדות. מכאן אנו לומדות שיש צורך לדון בדברים ללא הזדהות.

הסתכלנו על מצבים בחיים בהן נוצרת כבדות הבנו שעלינו לדעת להפריד בין הנושא הנדון לבין ההזדהות בנו.

אחת האימהות, הבחנתי שכאשר נגשתי לנושא עלתה בי ראיה שלילית. מצאתי במילה כבד רק דברים שליליים. בדיון בקבוצה הבחנתי שתפיסתי משתנה, הבנתי שיש גם צד חיובי למילה כבד, הקבוצה הצליחה לשנות את הגישה בי.

כבוד

בוגרים: משפט שעלה בדיון בקבוצה, כאשר אתה מרגיש שמכבדים אותך אתה מרגיש בטחון. איתמר אמר עולה בי תמונה של אביר. העלנו "כבד את אביך ואימך" ציינו ולא פתחנו. נעה העלתה שאלה מה זה כבוד?

אימהות: עלתה בנו השאלה, על הקשר בין כבד לכבוד שתי מילים בנות אותו השורש. בעקבות דיון ביום קודם איתמר העלה את הקשר בין כבוד לכיבוד. הדרך בה אני מכבד את האחר מעוררת בי כבוד למכובד.

בקבוצת דיון משותפת בין הבוגרים לאימהות נעה חלקה כי דברי איתמר הותירו בה רושם עמוק לקחתי ופיתחתי את נקודת המבט על הקשר בין כיבוד וכבוד. כאשר אתה מכבד את האחר אתה רואה אותו, אתה מתכוון אליו וחושב אותו.

השיחה בין הבוגרים הותירה רושם והשפיעה על האימהות. רונית האם: המילה כבוד העלתה בי את התמונה של הפשטות בה הילדים מכבדים אחד את השני. עלתה הבנה כמה זה חשוב לכבד את הילדים. לדוגמא בשעת ארוחה משותפת, אחת האימהות בתפקיד מארחת פונה באופן אישי אל כל אחד מהסועדים בשאלה לבקשתם. מגישה  לכל אחד צלחת לבקשתו. כאשר כל הסועדים שותפים להגשה האישית לכל סועד. פעולה זו מאפשרת לכבד את  הסועד אשר לו מוגשת הצלחת, ולסועד להרגיש שמכבדים אותו. הפניה האישית המכבדת מאפשרת לכל הקבוצה לכבד זה את זה. האם אני לא נותנת מספיק כבוד לנוכחות ילדי? אני מבינה שבגישתי אני מגיעה מחוסר כבוד כלפיהם, הדיון עזר לי להבין איך עלי לגשת אל ילדי.

דורית האם: במהלך הדיון עלתה בי שאלה, שוחחנו על כבוד לאדם, כבוד לילדים… מה זה אומר לכבד את גופי?

השאלה העלתה שיח בנושא מהו כבוד לגוף? מהו כבוד כלפי עצמי? האם אני יכול לכבד את האחר, כאשר אינני מכבד את עצמי?

במהלך המפגש המשותף בין האימהות לבוגרים  אחת האימהות ליין אמרה, עולה בי התרגשות לתמונת עולם הילדים, משהו נגע בי עמוקות חוויתי שמשהו משתנה בי בעזרת הילדים נרשם בי רושם למילה כבוד. הוענקה לי הזדמנות להתבוננות על הגישה שלי כלפי ילדי.

בזמן ששוחחנו על המילה כבוד הגיע זמן מבחן אמיתי. אחת העובדות במלון בו התארחנו הגישה לנו שתיה בזמן הארוחה, היא הגיעה לפנות את השולחן אליו התכנסנו. בעודה מפנה את השולחן היינו כל כך שקועות בעצמינו בשייח שלא שמנו לב לנוכחותה. היה זה רגע מכונן בו נגלה בפנינו: אנו שקועות בנו עד כדי כך שלא התעוררה בנו הרגשה למתרחש. באותו הרגע הוענק לנו רגע של חסד, ערות אשר זכתה אותנו בהתנסות אוטנטית, שאלת הכבוד לאחר עמדה בפנינו.

לב

בוגרים: הלב הוא איבר בו מרגישים את הרגשות, הרגשה פיזית. "אני מנסה למקד את הנוכחות בלב כדי להרגיש אנשים אחרים". עולה בי הרגשה של חופש, "הלב הוא בתוכי והכל אפשרי"  מי אני באמת?

איתמר שיתף "בילדות זה הרגיש לי שהלב הוא מרכז הגוף".

נעה שיתפה כי שמה לב בתיאור המילה כבוד ובתיאור המילה לב עלתה בי בהגדרה של שניהם ביטחון.

אימהות: האמרה של איתמר "הלב הוא מרכז הגוף" נחוות לנו כמסר מאוד חזק אשר עורר אותנו לדיון למושג לב, הדבר מביא להתבוננות בשימוש במילה לב, לב העניין, לב העיר…

רונית אחת האימהות התבקשה לפנות אל כל אחד מהנוכחים באופן אישי ולציין בפניהם מה קבלה מהם במהלך המפגש. כאשר נשאלו הבוגרים מה הם מרגישים לדבריה, ענו הדיבור לא נגע בנו, למעט כאשר פנתה באופן ישיר אל אחת הילדות ודברה אליה בכנות, הרגשנו את הדיבור מהלב. כאשר הדיבור מתוך הרגשתה ולא מתוך השכל יכולנו לחוות.

בתחילת המפגש הסתקרנו לקשר בין המילים: כבד, כבוד ולב. בסוף המפגש זכינו להבנה על הקשר בין שלוש המילים.

כבד – ערך האותיות הוא 26 כשמוסיפים את ה – ו'  מתקבלת המילה כבוד – ערך המילה הוא 32

32 הוא הערך המספרי של המילה – לב.

שחר אמרה אני עוברת טלטלה עמוקה בתוכי. כאשר נשאלה לחוויה, ענתה "כאשר עלה שכבוד ולב בעלי אותו ערך עלתה בי הכרה והרגשה שכדי לאהוב יש לכבד".

במפגש ביקשה בת ציון כי נאמר את אותיות הלב במלואן – למד בית.