כאשר יש לך יותר מילד אחד רגיש

ברצוני לראיין אתכם כהורים לשני ילדים רגישים אחד על הרצף והשני עם רגישות סנסורית גבוהה.

אביתר נולד בשנת 2005 ואורי נולד בשנת 2008. שני הילדים נולדו עם רגישות יתר מאובחנים  Mcdd (Multiple Complex Developmental Disorder). מאחר וההפרעה התפקודית לא התקבלה רשמית, הילדים המאובחנים מחולקים לשתי קבוצות: על הרצף או עם הפרעה נפשית, זאת על מנת לקבל הכרה רשמית ותמיכה.

 

שיחה עם האב:

שאלה: אשמח שתספר לי על החוויה שלך כאבא לשני ילדים רגישים.

התחושה שלי היתה של כישלון.

למדתי שעלי לוותר על כל מיני חלומות שלי לגבי בני ולגבינו כמשפחה. הציפיות שלי לא תאמו את מצב הילדים ולא ידעתי איך להתנהל עם  זה. מצאתי את עצמי כופה עליהם עד שבגרו והתנגדו. היה צריך להיות יותר קשוב ופנוי. עשיתי, אך לא יכולתי לעשות מה שהתאים  להם. ניסיתי לדחוף אותם לרעיונות שלי שלא עבדו. לא ידעתי להניח גבול ברור. היו התנהגויות שפשוט לא ידעתי מה לעשות איתן.

אביתר מוגדר על הרצף שנים הולך הלוך וחזור בבית. לא הנחתי גבול ברור התואם את חיי הבית. כאשר התנגד לפעילות, לא הייתה בי הפתיחות להבין שבדרכו הוא מספר את יכולתו או אי יכולתו.

שאלה: יתכן שאביתר ניסה לומר לך דבר מה בהתנהגותו?

אתמול כשעבדנו בגינה הם אמרו לי שאני רציני מדי והם מסתדרים מצוין בלעדי. מה הדבר אומר? שאני מכביד. מעמיס עם לוח זמנים, לא נהנה, הרגלים, לחץ ומצוקה, צריך להספיק לסיים. בעצם, אני רואה את עצמי ולא אותם. אני רואה את העשייה שלי בעולם לפני שאני רואה אותם. אני בעולם מחוסר ברירה. אני לא פנוי.

שאלה: מדוע אינך נוגע בשורש העניין?

אני פוגש כעס. אני חווה אותם כעומס, כלא מגויסים. זה מעורר בי תסכול ואכזבה. יש בי ציפייה שיעזרו, כשהיא אינה מתגשמת, אני מתאכזב ומתעצבן.

שאלה: יש לך שני ילדים רגישים, כיצד אתה מגדיר את הרגישות שלהם?

אביתר – תקוע בתבניות / דפוסים מתקשה לצאת לעולם, קושי תקשורתי, ניהול שיחה / פעילות. אביתר תפקד במסגרת מצומצמת. הקושי הגדול שלי היה לקבל את אביתר ולכבד אותו. ככל שגדל הקשיים גדלו. כשהיה קטן מקומי כאבא נראה לי ברור, ואני חושב שלא ראיתי את הקושי. כאשר גדל החל לגלות התנגדויות לא לשתף פעולה.
הייתי כפייתי פעלתי ממקום שחשבתי שאני נוהג נכון, היום אני יכול לומר שעל אף ההשתדלות וההשקעה לא ראיתי את אביתר לא ראיתי את קשייו והלך רוחו.

שאלה: מה מיוחד באביתר?

יש לו חוש הומור, הוא חכם, יש לו לב טוב, הערותיו אמיתיות עד אמיתיות מדי, הוא נאה למראה.

שאלה: מדוע אינך נותן לתכונות הללו מקום?

אני מחמיא לו. בחיי היום יום אני פוגש את החלקים האחרים, האתגריים שבו.

אני מבינה שהקושי שלך זה כאשר אתה פוגש קושי מולך, הייתי רוצה לשאול מדוע אינך משנה את הדפוס להעצים את הטוב שבו? לא חשבתי על זה.

כאשר אתה מחמיא לו הוא לא מאמין לך מאחר וברגע של קושי אתה פונה אליו בגישה שיפוטית. לא עלה בדעתי שהוא סובל, למרות הקשיים החברתיים.

שאלה: מתי התעניינת לעומק בשלומו?

כנראה שלא באמת התעניינתי.

שאלה: תוכל לספר לי על אורי?

"אין לי כוח" דבר שהופיע באורי מהגן. בילדותו, הרגשתי קירבה ואהבה לאורי. אורי גילה אנוכיות מגיל צעיר, דאג לעצמו ולא ראה את הסביבה. היה ילדותי, כאשר דברים לא הלכו בדרכו התפרץ. בגיל 9-10 התגלו התפרצויות אלימות. יש באורי סקרנות הוא מעניין וחכם. עד היום אורי מבקש קירבה וחום פיסי. עד גיל 8 נהג להיכנס אלינו למיטה. אורי מצטייר לי כלוחם בעל תעוזה ואומץ.

שיחה עם האם ועם האב:

האב: אביתר אובחן רק בסוף כיתה ו'. בגיל 3 הלכתי עם אביתר ליום הולדת. אביתר נצמד אלי ולא הסכים להשתתף, היה תלותי. זאת פעם ראשונה שחוויתי אותו כך. לא הייתי סובלני כלפיו לא הבנתי את ההתנהלות בה הוא הולך אחרי לכל מקום. בבירור שעשיתי עם הגננת היא ציינה בפני ואמרה שתמיד זה היה כך. מגיל 4 אביתר כופה את הדיבור שלו. באותה העת אביתר מתחיל לסובב את עצמו בתוך קערה, הולך הליכות הלוך וחזור בגן.

שאלה: האם עלתה בכם מחשבה שמשהו חריג?

האם: אביתר אכל באופן סדיר מגיל חצי שנה. בגיל שנה נראה לפני שהופיע דיבור לפני הליכה. בגיל שנה ו-10 חודשים הפסקתי להניק את אביתר. ברצוני לציין שהיה קושי ביניקה וקושי בהירדמות, עד גיל 3 הוא ישן בחדר איתנו.

אביתר מגלה רצון לשחק, במשחק מתגלה אגרסיביות, הוא כופה את עצמו. בגן נהג לשבת על הנדנדה למעלה ולצפות. בגיל 4 אביתר אובחן, לאחר אבחון של חוסר ויסות חושי הומלץ על שחיה, במים היה כדג.

אביתר מאד אהב את המפגש של אחד על אחד. בגיל 5 יש לו חברה אחת איתה היה נינוח, הם נשארו חברים עד כיתה ו'.

האב: בגיל שנתיים אביתר התנגד והתפרע, היו ויכוחים ומלחמות. כשהיה בן 5 בעקבות שיטה שלמדתי, בעת ההתפרצויות של אביתר הייתי אוחז אותו בכוח. אביתר צרח ובכה ולבסוף נרגע. זה עשה משהו, אבל בדיעבד אני לא בטוח שזה היה נכון בשבילו.

האם: לא זוכרת מגע בגיל הרך, בגיל בית ספר מבקש מגע עדין. החוויה שאביתר לא יודע היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר.

האב: זכור לי שאביתר מאד אהב מגע.

שאלה: יש לכם ילד עם רגישות גבוהה, מה אתם חווים?

האב: לי זה היה שוק. אני מרגיש מצוקה אמיתית, חשבתי שהכל טוב ופתאום אני מבין שהילד סובל ואני לא יכול לעזור. חשתי כאב על כך שאביתר לא מצליח לתקשר.

שאלה: מה אתה עושה עם התחושות האלה?

האב: אני מרגיש מירמור על העולם.  אתה רוצה להתגאות בילדך ואינך יכול. אתה מסתכל על ילדך ואתה רואה שהוא שונה מהילדים האחרים.

האם: אני מרגישה חיבור וקירבה מיוחדת לאביתר. נתנו לגן להוליך אותנו. כאבתי את המצב של אביתר, הרגשתי שהוא סובל, שהוא רוצה ואינו מצליח. סבתא של אביתר לא  מקבלת עד היום את האוטיזם.

שאלה: האם היה מישהו שתמך בכם?

שני ההורים: לא זכור לנו. יצרנו מעצמנו בעקבות הדרכות. אדלר עזר מעט, לא פעם קיבלנו הדרכה, אך לא הבנו מה בדיוק  צריך לעשות. בתרפיה במים היה לאביתר טוב, זה העניק לו שמחה.

אתם מחליטים להשאיר את אביתר שנה נוספת בגן.

האם: כאשר אורי נולד הלידה היתה מורכבת, אורי נשאר מעל שלושה שבועות בבית החולים. זו הייתה הפרידה הראשונה של אביתר מאיתנו, משנינו. הפרידה נמשכה כ 3 ימים. שכרנו חדר בבית החולים וישנו שם. אביתר באותה העת המשיך ללכת לגן. אביתר מסרב להיכנס לחללים סגורים כולל לאמבטיה. בעיקבות השהייה הארוכה בבית החולים נוצר אצל אביתר בלבול והוא סרב להיכנס לבית. כעבור שבועיים חזרנו הביתה, אורי נשאר בבית החולים כשבועיים נוספים. אורי היה בסכנה, סביר להניח שהיה קשה לנו באותה העת להכיל את אביתר.

חשבנו שיהיה נכון לאביתר להישאר שנה נוספת בגן. אני רוצה לציין דוגמה, כאשר החלטתי שאביתר יתלבש באופן עצמאי הוא גילה התנגדות, הופיעו התפרצויות וכעס. לא ויתרתי, עזרתי לו להתלבש. לאור עובדות אלו ואחרות החלטנו שיהיה נכון להשאיר את אביתר שנה נוספת בגן.

האב: בעת האישפוז של אורי פגשתי את אביתר ראשון, לפני אשתי. אביתר מקבל את אורי, אך חושש ופוחד שבתנועתיות שלו יפגע באחיו. התחושה שלי שכן הייתי נוכח, אך איננו יודעים כיצד התקופה הזו השפיעה על אביתר. משבר נוסף שאביתר עבר באותו זמן, החברה שלו מתיידדת עם ילד בקיבוץ. אביתר פורץ בדיבור לעצמו, דיבור של כעס, דיבור שיש בו רצון לפגוע.

לפני כיתה א' התבקשנו לעשות אבחון התנהגותי בשל הפרעות עקביות בגן. הומלץ על חינוך מיוחד. באבחון נאמר שאביתר אינו על הרצף, אובחן עם קשיי קשב וריכוז, ויסות חושי ורגשי.

בכיתה א' ההמלצה לכיתה קטנה ללקויות למידה. אביתר נסע בהסעה, הוא נהג להתבודד על הנדנדה ולא הסכים לחלוק. בקבוצה בקיבוץ היה עם ילדים, אך בעיקר הסתובב עם ילדה שגדולה ממנו ב 9 חודשים.

בשנים לאחר מכן לא נראה שהיה שמח. היה לו קשר קרוב למורה לאמנות, הוא לא הצליח לקשור קשרים חברתיים. בכיתה ד' ה' בחר בילד חריג כחבר. אביתר מדבר במונולוג, בשצף מהיר ללא שיח. עד כיתה ו' אביתר למד בכיתה קטנה בבית ספר רגיל. במדעים שולב בכיתה רגילה וצוין לטובה. נהג לייצג את עצמו ולא היה מוכן להיות מושפע מהסביבה של הכיתה. לא יצר קשרים אחר הצהריים, עד כיתה ו' נהג ליצור קשר עם בנות. אביתר נהג להעסיק את עצמו בקריאה ובמשחק במחשב.

שאלה: מה הביא לשינוי?

האב: העבודה שאנחנו עושים איתך. היא העניקה לי תקווה וכיוון, תנועה ובהירות. תקווה שאפשר אחרת, אפשר למצוא איך לחיות. איך אני חי עם עצמי, איך אני חי איתם, איך אנחנו כמשפחה.

עצם התקשורת איתך מאפשרת לי להבין את פעולותיי וכיצד אני יכול לראות עוד אפשרויות, שהדברים לא מצטמצמים למה כן ולמה לא. קיימת אפשרות שפותחת הקשבה.

ברגע של קושי שבתי להתנהלות ישנה. הבנתי מהנחיותיך שעלי להכין את עצמי לקראת המפגש איתם ולהעצים את המפגש לפני שאני פוגש בהם, לעומת העבר שנהגתי לבוא עם מחשבותיי, טרדותיי וכעסיי.

היום יש לי חווית תקשורת אחרת. תקשורת יותר לבבית, רגעי שמחה, רגעים שאנחנו עושים ביחד, זה נותן לי תחושה של אבא. לפני כן היתה בי תחושת הישרדות. שלשום הם הכינו ארוחת ערב, היה מיוחד בעיניי שהם ראו אותי, הכינו ופינו. הם העניקו לי מרחב להנות ולשוב לעבודה ממקום נעים.

עד שפגשתי בעבודה איתך חשבתי שנכשלתי. את מציגה לי את הקושי כמקום של גדילה וצמיחה.  אני עובר ממקום של כפייה ואף איומים מצידי למקום של התנהגות נכונה שמביאה תוצאות. אני משתדל לא לכוון לרעיונות שלי, אלא הופך אותם לשותפים, אני משתדל להקשיב להם. אני מוצא את עצמי מצליח לשחרר ולוותר על הכפייה שבי, זה מאפשר לי להיות בסיטואציה יחד איתם. בעבר הכל היה בכפייה. פתאום אני מוצא את עצמי בנסיעה הביתה, אני רואה את הדרך היפה, בדרך שלא נסעתי מעולם. לפתע אני רואה שהיינו ביחד במהלך הנסיעה, פתאום אני רואה שהעולם מראה לי שאני מדויק. בעבר הייתי כל היום כועס. הייתי מוצא את כל הסיבות השליליות. איך הפסדנו.

בעקבות העבודה איתך, אני מוצא את עצמי במצב נוכח. אני רואה לפתע שדברים מצליחים לעומת העבר בהן הלבשתי הלבשות של אשליה ואחיזה בה.

שאלה: מה העבודה שינתה בך?

אני יותר קשוב לסביבה, לעצמי, לחיים. אני עדיין בתהליך. אני מוצא עצמי פחות כופה את עצמי. אני מבצע ותומך בתהליכים שמובילים לטוב. אני מרגיש שאני עוזר למשהו שהוא נכון. מוצא את עצמי מגויס. לא כמו בעבר שהייתי בניוטרל. אני משקיע בנסיעות לחוגי בני, הנסיעות הפכו להיות בעלות משמעות ושיח ביננו.

שאלה: מה השינוי מעניק לך?

אני פוגש אותם בגובה העיניים, זה חי. בעבר ההנחיות שקיבלתי היה בהם כבוד, אך התחושה היתה תחושת מוות. עתה הדברים מקבלים חיות. למשל עם אורי. המלצת שיצטרף לחוג סייף. הסייף הביא את אורי להיפתח ומיוזמתו ביקש להצטרף לחוג סיירות. לעולם לא חשבתי שזה יקרה.

שאלה: מה השינוי שאתה פוגש בהם היום?

באביתר אני פוגש רצון להשתנות בצורה מאד ברורה. חוש ההומור שלו קיבל חיזוק, מתגלה כוח רצון, התרחבות בתחומי העניין, יש בו תחילה של רצון לצאת לעולם. היום הוא מסוגל להביע מה רצונו, מה קשה לו, הוא יודע לבקש סליחה ולהודות. אביתר מגלה שמחה. הוא מוכן להיות בעשייה בבית, מה שהשתנה, פעם עשה או זה או זה, היום מוכן לעשות גם וגם. הוא מתקשר אלי לשאול מתי אגיע לפגישה שקבענו, זה חדש לגמרי.

בעבר אביתר היה רק במונולוג, לא ניתן היה לדבר איתו, הוא דיבר בעוצמות קול גבוהות. היום מתקיים דיאלוג, עוצמת הקול ירדה. הוא מתעניין בי. לדוגמה, אם אני רוצה לשתות. השיחה ביננו היא יותר הדדית. בעבר הוא היה מעביר את היום. היום נראה שהוא מגלה כיוון שיש לו מטרה. אמנם זוהי התחלה, אך אנו רואים את הכיוון.

שאלה: מה זה עושה לך כאבא?

שמחה, אני מרגיש אבא. קודם לא הבנתי איך להתנהל, היום אני מתנהל יחד איתו. הדבר נותן לי תקווה. אני מתחיל לראות שהוא יוכל לחיות עם עצמו, שיוכל לצאת לעולם. מגיעה הקלה. מתחיל להיות קשר שהופך את המפגש ביננו לחי ואמיתי.

שאלה: מה גילית על אביתר שלא ידעת?

חוג הנפחות היה הפתעה. בחוג הנפחות והבישול אביתר מגלה עצמאיות חדשה, עצמאיות שחדשה לי. הוא מבקש להיטיב את דרכו בעולם. לא היה לי מושג שהבן שלי פוחד מאנשים. ידעת שהוא פוחד מקולם של אנשים? לא הייתי ער כלל לדברים. גיליתי שהרצון שלו להיות טוב בעבר, הבנתי שזה חיובי. היום אני מגלה שבעצם הוא מוותר על עצמו.

שאלה: מה גילית על עצמך מהשינוי באביתר?

לפתע אני רואה את עצמי. אביתר, מגיע מרוח חדשה ואני מגיע מתוך עצמי והלחץ שלי. מאחר ואביתר יותר בתנועה לפתע אינני מפנה אשמה כלפיו, אלא מתעורר להתנהלות שלי. אני לומד לעצור ולראות אותו, מתחילה רכות בעשייה המשותפת.

שאלה: מה השינוי שחל באורי?

אורי נפתח מאד חברתית. בעבר היו לו מעט קשרים. הוא עשה קפיצה, הוא נפתח לחברים, נפגש איתם מספר פעמים בשבוע. כתוצאה מהקשר הוא ביקש לעבור מכיתה לחינוך מיוחד לכיתה רגילה. בהמלצתך, הוא טיפל בנושא באופן עצמאי מול כל המערכות כדי שזה יקרה, והוא עדיין לא בן 14. המשמעות של  זה שהוא יזם את המעבר ולקח חלק פעיל בשכנוע המערכת להסכים לתהליך כולל  כתיבת מכתבים רשמיים. הוא גם הסכים לשבת ללמוד בחופשת הקיץ כדי להשלים את הפערים הלימודיים.

אורי הצליח להשיג את מבוקשו. כיום הוא משולב בשני מקצועות, אנגלית וחשבון ומגלה רצון להשקיע בלימודים. בית הספר מדווח על תוצאות טובות מאד. אורי מעלה רצון להשתלב בכיתה רגילה באופן מלא. אני מאמין שבכוח הרצון שניגלה בו זה אכן יקרה.

מאז שהמלצת לרשום את אורי לחוג סייף, אורי בחוג סייף שלוש פעמים בשבוע. הוא מתמיד ומשתדל להיות במאמץ. כנראה יועבר השבוע לאימון פעם בשבוע עם הבוגרים. אנו מגלים עקביות ורואים את ההשפעה עליו. אורי יזם מעצמו הצטרפות לחוג סיירות ומוכן לעשות מאמץ פיסי בהליכה, לישון בשטח ומוכן להתמודד, דברים שלא היו. היה בי פחד עצום מהאלימות שהייתה בו. הפחד עבר לי. אני יכול לדבר איתו יותר על נתינה לעומת לקיחה. הוא לומד להודות ומתחיל לעשות בבית. הוא מתווכח פחות, בעבר היה גס רוח. מתחילה עדינות בהתייחסות שלו לאחר, בדיבור.

בחג הזה סוכות לראשונה כל הבית התגייס לעשייה. אני רואה שיותר טוב לאורי, הרבה יותר טוב לו. הקשרים החברתיים שלו מורגשים והדדיים. בשיחות עם חבריו הוא מגלה רכות. הוא החל לישון מחוץ לבית. אתמול לראשונה ישן מחוץ לבית ולא התקשר.

שאלה: מה השינוי באורי העניק לך?

השינוי באורי מעניק לי תקווה ומחזק אותי שאורי בחר בחברה טובה שמעלה אותו מעלה. התחזקה בי החוויה של משפחה והטוב במשפחה, תחושה של אבהות והטוב באבהות. אני מרגיש גאה בו. התקשורת ביננו הולכת ומשתפרת. נכנסה רגיעה, דברים מתמתנים, אני מרגיש שהבן שלי לא מוותר עלי.

השינוי שלו מחייב אותי לעשות שינוי בתוכי. ההתנהלות שלו נותנת לי הזדמנות לתקן את דרכי, להיות נוכח ובתקשורת חדשה.

בעבודה שלך איתנו אני פוגש קרקע, דברים  ברורים. אינני מרגיש קטן מול רעיונות, לכן אני קשוב. העובדה שאני עובד בצורה מובנית עם הילדים. זה ישר בצורה פשוטה, בלי תיאורי ומודל. יורד לפעולות פשוטות, הינך רואה שזה יוצר ומביא את השינוי. מהלכים פשוטים וישימים. פתרונות פשוטים של נוכחות נעשים בחיי היום יום, משם זה מתחיל. אני מוצא את עצמי בונה יסוד ולא רעיונות, אני רואה את התוצאות כיצד זה עובד על הבית, על איך שאני מתנהל.

ההצעות (שלך) שונות מהרגלי. הם נראים לי היום יותר מדויקים. אני מוצא שאני נכון יותר לצאת לפעולה. זה מדייק אותי ואת המפגש עם עצמי. אמרת שאם ברצוני שהילדים ישתנו עלי לעשות דברים המסבים לי עונג, לפתע אני פוגש את ילדיי עושים דברים שהם נהנים מהם. מעולם לא יכולתי לדמיין את אביתר עובד בנפחות, מרים פטיש, יוצר, מכה ונהנה.

 

חלק שני: טל אמא של אביתר

במפגש עם אביתר עלתה שיחה מרתקת על הפרק הראשון בספר בראשית, על בריאת העולם. פתחתי בפני אביתר בראשית ברא אלהים, הבריאה בראה אלוהים, הרחבנו שאלוהים משמע בינה… השיחה הלכה והתפתחה להתבוננות בטקסט. אביתר גילה פליאה והשתאות להרחבת הטקסט… אביתר ואני נפגשים 8 חודשים. לפני 8 חודשים לא ניתן היה לשוחח עם אביתר בקושי שלו מול העולם נהג אביתר לנהל מונולוגים ארוכים לא היה מקום לשיח לדיאלוג.

בעקבות שיחתנו אתמול בה שיתפת אותי על השיח שלך עם אביתר אני חווה הודיה על הזכות של אביתר במפגש איתך, להתרחב אל העולם. זה מביא תקווה. נגע בי ההתרחבות שבה הוא פוגש עוד אפשרויות לחוות את העולם, את החיים, את עצמו.

שאלה: האם מתנהלת בביתכם שיחה אישית עם אביתר ?

יש בי תחושה של החמצה כיוון שבעבר לא הייתי פנויה להיות פתוחה כלפיו. אני חושבת שלא הייתה בי פתיחות כלפי עצמי. לא הייתי פנויה להיות אייתו בחופש ובנחת. היו לכך שתי סיבות: עומס עבודה והגישה שיש לתקתק דברים. ההתנהלות בבית עם אביתר הייתה קשה ומאתגרת. לצאת מהבית עלה כקושי רב, דברים חדשים תמיד היוו קושי.

שאלה: האם שאלת את עצמך מה הקושי שלו?

ראיתי את הלחץ, את הפחד מדברים חדשים. ראיתי שהחיבור לאחרים גורם לו קושי. ניסיתי לתווך לו את הבאות על ידי נתינת פרטים.

הערה: אני מבינה שלא שאלת אותו שאלות.

לא ידעתי לשאול, לא ידעתי לשאול אותו.

הערה: שאלת שאלות מאפשרת לאחר לעשות דרך, אמירות נתפסות לא פעם ככפייה.

אני מוצאת שלא תמיד ברור לי כיצד להתנהל, הדברים לא תמיד ברורים.

הערה: שאלה מאפשרת לא להיות מעורב, מונעת הזדהות, שאלה מאפשרת פתח לקשר.

אין ספק שאני מעורבת אישית. אני באה עם רעיון משלי, אני מוצאת שאני לא מאפשרת לו. לא חשבתי על זה עד שהדברים עלו בינך וביני להתבוננות, חייתי את ההרגל ואת מה שהכרתי.

פניתי אל ההורים וחלקתי איתם את שאלתי אל אביתר: אם הייתי יכול לשנות משהו בך מה היית משנה?
האב: "אביתר היה אומר הייתי משנה את דיבור היתר."
עניתי תשובתו של אביתר הייתה "הייתי משנה את העצלות."
האב: "אינני רואה אותו עצלן."
עניתי, זאת היא נקודת הפער בין הרושם שבך לבין דברי אביתר, יש להקשיב לו.
האב: "אני מבין שלא לקחתי את דבריו ואת החוויה שלו ברצינות."