ישראל
הייתי מחנכת לכיתות א—'ב,' בבית הספר בקיבוץ בו לומדים יהודים, מוסלמים ונוצרים.
היום אני מורה לשפה שניה ערבית ומדעים. לעבוד בבית ספר משלב זאת פריצת דרך חדשה ומאתגרת. לצעוד ביחד, להכיר זה את זה, כך אני מכיר את עצמי.
להיחשף לאמת, בלי דעות קדומות, להכיר את המכשול האמתי, לחיות ביחד.
להרגיש את הכאב והשמחה זה עולם אחר. להיחשף לילד שלא מדבר את השפה שלי, התרבות, הדת שלי זה עולם חדש, לזה קוראים התפתחות.
הבחנתי שכאשר אני מדברת אני יוצאת מעצמי ומתמסרת לאחר. אני מרגישה וחווה את האחר, יש בי הבנה לאחר, האחר הוא המשלים שלי. איך אכיר את עצמי? בידיעה שהאחר הוא המשלים אותי. יש בי חיובי ושלילי, גם באחר קיים החיובי והשלילי.
בחשיפה לאחר מתעוררת בי הבנה, שעליי לא להצדיק, אפשר להגיע להיות ביחד.
עתה אני נזכרת בילד עם קושי כיצד פעלתי איתו. תחילה חשבתי אותו, אחר כך הרגשתי אותו, ישבנו לשוחח בנעימות. הוא הסביר לי את הקושי שלו, לא נתתי לו כלי עזר, רציתי שהוא ימצא את הפתרון. הוא הרגיש שבאתי להיות איתו והביא את הפתרון מתוך עצמו את — הציור.
בתוך השיחה הרגשתי את הרכות הפנימית שבו, זה אפשר לי לצאת לקראתו, להיות נוכחת למענו. ההתנהלות הזאת מעניקה כבוד לילד. זה השפיע על רמת ההשתתפות שלו בכיתה ועל הנוכחות שלו כחלק מהכיתה. הילד חווה — אני פה, יש לי חשיבות בעולם.
אני נפגשת היום עם ילדים שזקוקים להרבה תנועה ויש להמציא עבורם את המסלול הנכון. הילדים מבקשים מנהיגות, אי אפשר להכניס אותם להגדרות ולקבע אותם. זה הוא חוט דק לבנייה הנכונה, יש לאפשר להם, צריך להיות ער לכך שהילד הינו על המסלול וזאת על בסיס יומי.
יש לתת להם כיוון וכוונה, לעורר אותם לחברים ולסביבה. להיות בטבע, בחוץ, מאוד עוזר ותומך בילדים. בטבע יש תנועה, הילד יכול להיות בתנועה, זה מעניק לו את האפשרות להתבונן. התנועה בטבע מאפשרת לילד להשתלב.
על המחנך להעניק חופש עם מסגרת, כוונה וכיוון. בכיתה שבה לומדים 28 ילדים, אני מצליחה להחזיק את כל הילדים בכך שאני מחזיקה את עצמי, אני יודעת, יש מסלול ועליי להכיל. לא הלמידה עומדת ראשונה, כי אם ההכלה. צריך בטחון ומודעות עצמית, להכיר את הילדים. התארגנות ומוכנות לכל דבר חדש שמגיע.
כאשר אינני מצפה הדבר מגיע, זה מגיע מבפנים מתוכי, עלי להיות מוכנה פנימית,
להכיל, להבין ולהגיע ללמידה.
צריך רצון עצום שנובע מבפנים, כוח פנימי ומוכנות לעבודה.
להיות בהתפתחות
פנימית ומתוך ההתנסות, מתוך ההיכרות להכיר בשוני.
יש להיות בהתפתחות
מתמדת, לא לקפוא, להיות מוכן לשינוי.
כמורה לשפה אני אומרת השפה היא הגשר לקשר. אני מבקשת להביא לעולם חיבוק גדול, לתת כבוד, לתת לאחר מקום, לאפשר לילד להיות אני — לא פוגע בעצמי ולא פוגע באחר.