במהלך שתי פגישות תומר צייר ציור ובו ספינה שטה בים. בתוך הספינה שזור סיפור המספר את חווייתו האישית.
בחודשים האחרונים אובחנה אצל תומר חרדה שהולכת וגוברת. ברצוני להביא לפניכם נקודות מבט על הציור, במסגרת סדנא להורים ולאנשי מקצוע.
הרושם שעלה מהציור על ידי המשתתפים מובא לפניכם.
במהלך הסדנא הוצג הציור כאשר הפרטים על תומר לא נמסרו מתוך רצון לאפשר ניתוח חופשי.
- בציור שפע צבעוניות, שובבות, תחושת חוסר שקט.
- משהו שנע בין תחושת חופש ושמחה לבין תחושת איום.
- שמחה לעומת חוסר יציבות.
- מצד אחד נראה שהילד פעיל וחי ומצד שני נראה אופל.
- עולם לא אמיתי. שמש ושמחה למראית עין, אך בעצם הילד מרגיש לא טוב שם בפנים.
שאלה: מה מבקש הילד/ה להביע?
- הילד חנוק.
- קיימת שמחה, אבל היא אינה יציבה.
- הוא רוצה לעלות, לפרוץ החוצה, לצאת מתוך מקום הסוגר עליו.
- לא טוב לו, לא מרגיש יציבות בחיים. הכל גואש בפנים.
שאלה: מה הייתם מבקשים לתת לילד?
- לתת לו לבטא את השמחה.
- להסיר חוקים ומגבלות והשמחה תצא מאליה.
- יציבות תיתן לשמחה לצאת בצורה יותר חופשית.
- תקווה.
- סביבה יותר בטוחה.
- סדר יום, פעילות משותפת וחוויות משותפות עם ההורים.
- הסבר מקדים לקראת חוויה יעניק לו בטחון.
שאלה: ממה הילד סובל?
- חרדות.
- מרגיש לבד, בדידות.
- כעס וחרדה.
- הבדידות גורמת לו לחוסר אונים הגורם לתחושת אופל. האופל גורם לו כאב.
- הילד מרגיש כעס גדול.
תצפית בגן בהיותו כבן חמש:
תומר הוא ילד הזקוק להנהגה ברורה ומכוון אותנו לעבודה הפנימית בתוכנו. הילדים מדברים את עולמם.
הגננת מביעה את דעתה. אנחנו צריכים לתת לילדים את מקומם ולסמוך עליהם.
על הגנן להיות נוכח ברקע ולא במרכז.
אלמנטים חשובים בעולמו של הילד הינם השמחה, הפליאה וחוויית הקדושה.
במהלך המשחק בחצר תומר מאוד פעיל פיזית, עובד ללא הפסקה. חברו מלווה את העבודה בצורה אסופה ובונה. שני ילדים נוספים מצטרפים למשחק. תומר דוחף את אחד הילדים. הילד בוכה. הוא ניגש אליו ומחבק אותו. חברו ניגש אליו ואומר, "תומר, אני אוהב אותך". המשחק ממשיך באופן שיתופי.
יש לתת לילדים את האפשרות להגיע לפתרון מתוך עצמם.
בשעת יום תומר מביט בירח: "אתה יכול בבקשה להוריד לי את הלב?"
שאלה: היכן הלב?
תומר עונה: "כאן, על האדמה. ירח חוצפן, אתה לא מקשיב."
תומר מבקש לנקות את השולחן בחצר הגן ואומר: "הנה הירח, הוא ירד אל השולחן." הוא מוסיף ואומר: "הירח הקשיב! הנה הוא. הירח הוא גדול ממני. הוא גדול ממך."
שאלה: כמה הוא גדול?
תומר עונה: "הוא גדול חמש." הוא אוסף לידיו בדמיונו את הירח ומניח אותו בתוך ליבו.
תומר כיום ילד בן 7, עלה זה עתה לכיתה א'. פגשתי בו לראשונה בהיותו בן 3.10. תומר נאבק בביתו ובגן. היה נראה שהוא מנסה לומר דבר מה לסביבה. לאחר צפייה בגן בהיותו כבן 4 הבחנתי שההתפרצויות של הילד קורות כאשר הילד חווה היעדר חיבור בין המילה המדוברת לבין כוונת הלב אצל המבוגרים המלווים אותו בחייו. קראתי לו 'המצפן של הלב'.
חשוב לתת לילדים חוויה של מרחב שיש בו קדושה.
עולמו הפנימי של הילד מופנה אל הקדושה באופן טבעי מעצם הווייתו.
התייחסות לחלק הזה בעולמו של הילד מהווה גשר בין עולמו הפנימי לעולם החיצוני.