אחת התופעות הנפוצות בעולם המערבי כיום היא חרדה.
הפרעת חרדה מוכללת: Generalized Anxiety Disorder
חרדה חברתית או פוביה חברתית Social-Phobia Anxiety
חרדות הנפוצות בקרב ילדים:
חרדה מוכללת:
מאפיינים: חרדה ודאגה מועצמת – גורמים לסבל קליני משמעותי, פגיעה בתפקוד האישי, תעסוקתי, חברתי.
מתח מוטורי, פעילות יתר במערכת העצבים האוטונומית, דריכות קוגניטיבית. במצב מתמשך החרדה באה לכדי מהלך כרוני. הסימנים הנראים: רעד, חוסר מנוחה, כאבי ראש, קוצר נשימה, הזעה מוגזמת, דפיקות לב מוגברות. תסמיני מערכת העיכול, רוגז, תגובת בהלה מהירה והפרעה טורדנית כפייתית.
חרדה חברתית:
מאפיינים: פחד, דאגה, חששות ממגוון מצבים חברתיים, או מביצוע פעולות בפומבי. הפחד ניכר בחרדה מפני מצב חברתי, שיחה, מפגש עם אנשים לא מוכרים, דיבור וכו'. פחד מפני תגובה סביבתית כמו השפלה או מבוכה.
הסימנים הנראים: בכי, צעקה, קיפאון, הצמדות למבוגר.
סיטואציות חברתיות המלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה. מכלול זה פוגע בתפקוד האישי, תעסוקתי, חברתי.
חשש משיפוט חברתי ועקבות חברתיות.
הפרעה מעמיקה (פסיכיאטרית) תלווה בפאניקה, הפרעה דיסמורפית או הפרעה על הספקטרום האוטיסטי.
קיימת חרדה הנובעת ממחלה או פגיעה בגוף, הזנחה בילדות, השפעה גנטית.
הפרעת החרדה החברתית בקרב בני הנוער הולכת ומתחזקת. מתוך הדרישה החברתית-חומרית המופעלת כסטטוס חברתי.
סימנים חיצוניים: הזעה, הסמקה, רעד בגוף, בחילה, רעד בקול, הימנעות מסיטואציות חברתיות, דיכאון והפרעה דו קוטבית, הפרעה בדימוי הגוף (דיסמורפית) אילמות סלקטיבית, תופעות התמכרות לאלכוהול וסמים.
לתפיסתי, חרדה הינה מצב הפרדה בין הגופים (פיזי, נפשי, מנטלי בהתאמה לרוח). פירוד זה יוצר מצבי חרדה. כתוצאה מההפרדה בין הגופים לא יכול להתפתח מרכז מגשר בין העולם הפנימי של הילד/ה-נער/ה לעולם החיצוני ולהיפך, בין היכולת שלו לקלוט את העולם החיצוני ולעבדו פנימית לבין רוחו.
מצב זה מביא למאפיינים ותסמינים היוצרים אובדן קשר עם המציאות, אשר מתורגם כמצב חרדה מוכללת או מצב חרדה חברתי. רוחו של הילד המוצאת את ביטויה בפנימיותו היא המחברת בין ההתנסות הארצית המעצבת ומגשרת לבין עולמו הפנימי להתהוותו הארצית.
הגילאים בהם נצפית חרדה הינם בין גיל שמונה לשלוש עשרה כאשר הדגש מונח על גיל 13.
עם סיום בניית הגוף הפיזי, גוף הרצון המסיים את בנייתו בשנה השביעית להתפתחות הילד, נולד גוף המתווך ומתאם, המעניק כוח חיים. גוף זה, עוטף את הילד בשבע השנים הראשונות לחייו. הילד למד מתוך התבוננות, חקירה ועשייה. בהגיעו לשנה השמינית לחייו, הגוף המתווך( המתאם) – גוף החיים – עובר מטבע פיזי לטבע נפשי.
בגיל 14 נולדת הנפש – המעצבת את עצמה בין גיל 14 לסיום גיל 17 – שם נוצר חיבור בין טבע הילד לטבע העולם.
אנו צופים בגידול של מצבי חרדה אצל ילדים וילדות, נערים ונערות. בארה"ב מדווח על אחד מכל שמונה נערים המאובחן כבעל חרדות או פחד חברתי. בסטטיסטיקה באירופה מדווח על כשישים מיליון איש הסובלים מחרדות. אחד מכל חמישה ילדים מעל גיל שמונה צפוי לפתח חרדה מוכללת או חרדה חברתית.
מאחורי כל ילד עומדת רוחו. רוחו מוצאת את ביטויה בפנימיותו, לחבר בין התנסות ארצית המעצבת את התגשמותו.
בפנינו מובאים הקשיים של ההוויה הארצית בהתגלמותה. תהליך ההתפתחות הינו היסוד להכרה שבתוכו חפון תהליך הריפוי.
רוחו של הילד היא האחראית על הריפוי. בה מובא תהליך ההתפתחות של האנושות, רוחו של הילד הינה עדות להתפתחות.