בהפרעת קשב וריכוז קיים קושי בעיבוד. מרכז הקליטה (החשיבה) ומרכז הפליטה (עשייה) מפותחים ופעילים בדרגות שונות. כאשר מרכז העיבוד (הרגש) – אשר משמש כמתווך ומחבר בין הקליטה (חשיבה) לפליטה (העשייה) – חלש, קיים קושי בחיבור בין שני החלקים.
מאפיינים כגון: צורך בריגושים, אי יכולת לדחות סיפוקים, אימפולסיביות או אי אומדן של זמן וכו' הינם חלק מהתסמונת.
לדברי הרפואה, הפרעת קשב וריכוז היא תסמונת נוירולוגית העוברת בד"כ בתורשה. ההפרעה מאופיינת בהסחת דעת, אימפולסיביות/היפראקטיביות וחוסר מנוחה. התסמינים פוגעים בתפקוד היומיומי.
ADHD מוגדר כהפרעה בהתפתחות בתחום השליטה העצמית. "הקושי מוצא ביטוי ברצונו או אי יכולתו של הילד/ה, הנער/ה לשלוט בהתנהגותו, להתחשב במטרות ובתוצאות עתידיות" (בארקלי, 2003).
הפרעת קשב וריכוז מורכבת מדפוסי התנהגות, אופי ותפקודים קוגניטיביים הגורמים לקשיים בתפקודים חברתיים, לימודיים ותפקודי עבודה. מבחינה נוירולוגית קיים הסבר "לקות עצבית", השערה שהלקות בנוירוטרנספורטים השואבים את הדופאמין מהר מידיי, לפני שהספיק להתיישב על הקולטנים בנוירון הקולט.
אי לכך לא נוצר חשמל ויש לקות בהעברת המסרים החשמליים, אשר יוצרים את הלקויות התפקודיות בהפרעת הקשב.
הפרעת קשב והריכוז דווחה במאה השבע עשרה ותוארה על-ידי הפילוסוף ג'והן לוק. בספרות הרפואית, ג'ורג' סטיל, רופא ילדים תאר ב-1902 ילדים היפראקטיביים, אימפולסיביים ובלתי מרוכזים.
ב-1952 הוגדרה התסמונת על-ידי המהדורה הרביעית -DSM Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders.
ההנחה היא שמקורן של תופעות קשב וריכוז הוא ביולוגי ונוירו-פסיכולוגי. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נמצאו בעלי אינטליגנציה גבוהה מהממוצע בדרך כלל רגשיים ויצירתיים, מאופיינים כבעלי דימוי עצמי נמוך בשל חריגותם ויחס החברה. המשותף להפרעות קשב הינו הפרעה במערכת העצבים המרכזית.
הפרעת קשב אינה חסך בקשב, אלא אי רציפות הקשב לאורך זמן. הסובלים מההפרעה סובלים גם ממיקוד יתר של קשב. הדגש באבחנה הינו, המוח אינו מצליח לתזמן את גלי המוח הגבוהים שנדרשים ללמידה. הקושי בתפקוד נובע מקושי במערכת הוויסות.
ADHD – הפרעת קשב היפראקטיבית מאופיינת בנוסף בתנועתיות או דברנות יתר ואימפולסיביות יתרה. קושי באיפוק ובציות להוראות וחוקים ובחיבה למצבי מתח וסכנה. סף תסכול נמוך, חוסר שקט, בעיות התנהגות בתקשורת הבינאישית.
בבית הספר במעבר מנושא לנושא נדרשים הילדים/ות והנערים/ות, לשנות את עוצמת הריכוז. החוט המקשר בהפעלת המרכז החשיבתי והמעשי ללא החוויה האישית, גורם לילדים הפרעה אשר יוצרת פעילות לא תקינה שאינה מאפשרת:
קליטה ← עיבוד ← פליטה
חשיבה רגש עשייה
כתוצאה מאי איזון בתפקוד שלושת המרכזים ובתיאום עם המתווך ביניהם, נוצר מצב של התנתקות מצד אחד ומהצד השני תנועתיות ומילוליות.
לטענת המדע, התסמונת פוגעת בקליפת המוח הפרהפרונטלית. החלק האחראי על יכולת הריכוז, שיפוט, ארגון, תכנון ושליטה על דחפים. חוסר האיזון פוגע ביכולת האדם לשלוט בפעולותיו וגורם להתנהגות אימפולסיבית. באזור זה נוירו טרנסמיטורים כגון דופמין, נירופינכרין, סרטונין משפיעים על המצב הנפשי. האונות הטמפוראליות בהן מאחסן המוח את הזיכרון והניסיון והמערכת הלימבית מרכז השליטה המוחי על מצבי הרוח.
לתפיסתי, הדגש אינו על הצד הביולוגי נוירופסיכולוגי היוצר הפרדה בהוויה של הילד/ה ו/או נער/ה כמכלול שלם של חשיבה, רגש ועשייה. הדגש מושם על ההפרעה לפי תסמיניה, אך אינו מדבר על תהליכים. החיים המודרניים יוצרים חוסר איזון בהתפתחות התקינה של הילד בהתאם להתפתחותו הביולוגית, הנובעת מהתפתחות המערכות השונות בהתאם לגיל הכרונולוגי של הילד.
התפתחות המערכת העצבית בשנותיו הראשונות של הילד דורשת התבוננות, חקירה ועשייה כחוויה אישית ולא כעוררות הצוברת ידע.
הגוף הפיזי בצמיחה, כוחות מעצבים מפתחים את האיברים, האיברים מקבלים את המבנה הקבוע, לא את גודלם הסופי המורה על השלמת האיבר.
כל דיבור, רגש, מחשבה מהסביבה נספגים ותורמים לתהליך העיצוב.
למידה מוקדמת לוכדת את הילד ומהווה פגיעה בהתפתחות. כאשר כוחות החיים של הילד ייצבו, יוכל להתפנות ללמידה בשנה השמינית לחייו.
יש לאפשר לקצב הטבעי לפעול בהתפתחות התואמת גיל.
המטריאליזם, עודף ידע לוקח מהילד יכולות לפתח כוחות מאוזנים התואמים את הווייתו.
חיסונים, אשר ניתנים בזמן בו האורגניזם אינו מסוגל להתמודד עימו, פוגמים בהתפתחות התקינה. חיסונים מבעלי חיים ישפיעו על קשיות האיברים. מזון מעובד משפיע על התקשות הילדים אשר יתורגמו לא פעם כהפרעה .
כפי שציינתי, המערכת נוטה לחולשה בשל חוסר האיזון בהתפתחות התואמת גיל הינה מערכת העיבוד רגש וזאת מאחר ומונגש ידע מוקדם מידיי וחשיפה למטריאליזם. כתוצאה מכך עשויה להיווצר הפרעה עצבית.
מאחורי כל ילד עומדת רוחו, המוצאת את ביטויה בחיבור בין עולמו הפנימי להתנסות הארצית המתעצבת. רוחו של הילד מתפתחת מעצמה. עלינו להסיר מכשולים העומדים בדרך התפתחותה ולהביא לרוחו של הילד את מה שימריץ אותה להתפתח בכוחות עצמה.
הגוף המתווך, עוטף את הילד בשבע השנים הראשונות של חייו בהן הינו לומד מתוך התבוננות, חקירה ועשייה. בהגיעו לשנה השמינית לחייו, הגוף המתווך גוף החיים עובר מטבע פיזי לטבע נפשי. יש צורך בדמויות מחנכות המתווכות את העולם. הדרך צריכה להיות חיונית ונותנת חיים, דרך המקנה חיים.
התלהבות ואהבה בדרך החינוכית הינם יסוד נותן חיים.
הילד זקוק להתנסות בעלת משמעות אומנותית, לא אינטלקטואלית מדעית. במצב זה, הילד ייצור חוויה אומנותית מאוחדת של העולם ומקומו בו. הדגש על ממלכת הרגש כרוך בתנועה ופעילות אומנותית יוצרת. הדואליות בניגודים הנרכשים מגבירים את הגמישות, ניידות והסתגלות של הנפש, הקשבה ושיח. הילד יפתח שליטה במילה המדוברת ובכתיבה. נוצר חיבור בין טבע הילד לטבע העולם.
מצב זה יתמוך בתקופה זאת בה הילד באופן טבעי חווה פירוד, ניכור ונפרדות מהעולם.
התעוררות הגוף הנפשי יכולה להופיע במאבק בין הילד לסביבה. בגיל זה, השרירים קשורים במערכת העצמות המשרתת את הדינמיקה של השלד. השריר הינו אמצעי תקשורתי למערכת העצמות הבונה את המיצוב של הילד בעולם. בגיל זה לראשונה מבחין הילד בין חיים לחוסר חיים, סיבה ותוצאה, למידה דרך הטבע, חשיבה מופשטת, תחושת מרחב, העולם וקשריו הקוסמיים, היסטוריה ותנאים חברתיים, פיתוח יראת כבוד והשתאות מפלאי הטבע יהוו מהלכים בריאים ותקינים בפיתוח העיבוד המהווה מתווך בין החשיבה לעשייה.
שנותיו הראשונות של הילד צריכות להיות שקטות מאירועים רבים המפעילים את מרכז החשיבה ומערכת העצבים טרם זמנה. בניית כוחות עשייה או רצון לחיזוק גוף החיים המתווך ומתאם יאפשרו למערכת העיבוד להתפתח באופן תקין ובריא לחיבור.
אצל הילד: עשייה← רגש← חשיבה
באדם: חשיבה← רגש← עשייה