במאה הנוכחית חל מהפך. בעבר הקשרים בין ההורים לילדים היו בעיקרם הנהגת המבוגר את הילד. בתנועה החדשה הילדים מהווים מקור תהליך להתפתחות.
פיתוח הטכנולוגיה המהיר יוצר מבנים אשר מעמיקים את הפער והפירוד. יש לפתח כלי אשר באמצעותו יוכלו ההורים להכיר את עולמם של ילדיהם. דרך זו תאפשר דיאלוג חדש להבנת משימתם של הילדים. הריפוי בא מהעתיד ומתגשם באמצעות הילדים אל ההורים.
לדעת את ילדך: אנו מקבלים תפקיד להיות הורה ללא ידיעה מוקדמת של שלבי התפתחותו של הילד. ההכרה בתהליכים מאפשרת עשייה מונחית המביאה לחיבור בעל משמעות בקשר עם הילדים ותומכת בחיי המשפחה ביום-יום. בכדי להכיר את התפתחות הילד יש להכיר בשלבים הטבעיים בהם המערכות (פיזי, נפשי, שכלי, רוחני) מתפתחות וכיצד הינן אחראיות על צמיחתו של הילד.
בשבע שנים הראשונות דרך הלמידה תיעשה דרך חיקוי הסביבה. עד גיל שבע הגוף, הנפש ורוחו של הילד מתפקדים כאחדות. בשנים אלה נבנית מערכת העצבים, לכן חשובה התנסות משוחררת מידע. הידע נרכש מפיתוח כוחות עשייה וחופש הבנויים מחיקוי בעל ערך. המערכת הפעילה היא מערכת העיכול. כל האיברים בגדילה.
במהלך השביעון השני מתפתחת המערכת הריתמית. כוחות הנפש חופשיים ופועלים בצורה הרמונית במערכת הריתמית. עם לידת הגוף הנפשי מתגלים שני זרמים קוטביים מנוגדים – הפיזיולוגי באורגניזם (עשייה) והפסיכולוגי בראש (חשיבה). בגיל עשר האיבר המגיע להשלמה הינו הלב. עתה הילד/ה בנוי לפתח רגש. הילד למד באמצעות דמות סמכות מכובדת.
במהלך השביעון השלישי מתפתחת המערכת המטבולית. הרצון מקבל הגדרה יישומית. בין גיל 14-17 הנפש נבנית. בגיל 18 הכבד איבר מתמיר מגיע להשלמה. ישות עצמאית יכולה להיות פעילה בחשיבה. מתפתחים קשרים אוניברסליים, הכרה בחופש, שוויון ורצון לאחווה. בגיל 21 מגיע המוח להשלמה בבנייתו. ישות חופשית תעניק תכלית וכיוון לחיים.
במסגרת לימודי ועבודתי בחינוך המרפא והמשלים, הרפואה והרפואה המשלימה, באמנות המרפאת, הנני מבקשת להגיש תהליכים פנימיים המאפשרים נגישות אל עולמם הפנימי של הילדים. אפשרות של עבודה פרטנית ועבודה בקבוצה. הקבוצה מהווה קהילה מרפאת, שבה הילד תומך בפרט ונתמך על ידי הקבוצה.
הריפוי נעשה על ידי רוחו של הילד עצמו. מקומו של הילד מהווה את מקור התפתחותו ועתידו. הבקשה להעניק מקום בטוח שבו כל ילד יוכל לעשות את דרכו הייחודית להתגשמותו. הרצון להעניק דרך מעשית המאפשרת מרחב התבוננות והעמקה בישות הייחודית המתגלמת בילד.
בעולמנו נוצרים שני כיוונים. האחד, התרחקות האדם מעצמו בשל התפתחות מהירה של החיים הטכנולוגיים. האמצעים הטכנולוגיים מעבירים כמות ידע אשר אינה תואמת את התפתחותו הטבעית של הילד. מנגד, הטכנולוגיה מאפשרת גישה לכל מקור ידע. כבני אדם, על מנת שתיווצר התפתחות נכונה, יש צורך בהכרה בתהליכים המאפשרים קשר בין אנשים.
הבקשה היא לשמור על מקומו של הילד בתהליך התפתחותו בעולם. בקשת הילדים כיום היא להקנות לעולם המבוגרים את היכולת לחבור לעולמם ומתוך החיבור לפגוש בתוכם את המבקש תהליכי שינוי.